אתם, לא מחליטים עלי! (חלק א׳)

חשבתם פעם כיצד ומדוע מתהווים עמים? כלומר, רובנו רגילים לחיות במסגרת חברתית, אבל מסגרות אלו בהחלט לא ״קמות פתאום בבוקר״. מה מוביל אנשים עצמאיים להגדיר עצמם ולפעול על פי סממנים משותפים היוצרים זיקת חיים וגורל? ולמי תורמת, בראש ובראשונה, ההזדהות הקבוצתית — לפרט או לקבוצה?

במאמרינו עד כה, בחנו את נושא התזונה הנכונה מנקודת מבטו של הפרט. הצגנו גישות שביקשו לאפיין אתוס חיים אישי שיוביל למימוש מטרותינו בצורה מיטבית — בין אם בעולם הזה או בעולם הבא. אולם, פרט לתועלת אישית, קיימים מניעים נוספים המעודדים אותנו לצרוך תזונה כזאת או אחרת במטרה לקדם, לאו דווקא את טובתנו האישית, כי אם את טובת החברה בכללותה או קבוצות מיעוט בתוכה.

במאמר זה נפליג אל העולם החברתי ונתמקד בפרדיגמות סוציולוגיות. נבחן את הקשר בין: אבולוציה, פוליטיקה, כלכלה ותזונה, ונתהה אם קשר זה משפיע על בחירת תפריטנו היומי. אך לפני שנדבר בעניינים אלה, הבה נתחיל בהגדרת מספר מושגי יסוד.

מדע הסוציולוגיה התפתח כתחום עצמאי בראשית המאה ה-19 במטרה לאפיין את ההתנהגות החברתית האנושית. כמו בכל תחומי החקר האקדמי גם בסוציולוגיה קיימות תיאוריות רבות והיום נתמקד בשתיים: בפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית של הרברט ספנסר ובפרדיגמת הקונפליקט החברתי שהתפתחה ברוחו של קרל מרקס. עבור אלה ששומעים שמות אלה בפעם הראשונה, אציין שמדובר בשתי תיאוריות בעלות בסיס דארוויניסטי שפיתחו הסברים שונים להתנהלות החברה האנושית. וכיוון שהבנת בסיס משותף זה הכרחית להבנת שתי הגישות הבה נתחיל את דיוננו מהצגת תיאורית ההתהוות הדארוויניסטית.

קוף אחרי בן אדם או אדם אחרי קוף?

צ׳ארלס דארווין – Wikipedia
צ׳ארלס דארווין – Wikipedia

ספרו המפורסם של צ׳ארלס דארווין, ״מוצא המינים״[1], ראה אור בשנת 1859, לאחר יותר משני עשורי מחקר וכתיבה. פרסומו יצר המולה בעולם המדע והרוח כיוון שהציג תֵּאוֹרְיַת התהוות חלופית לזו הדתית. המסר העיקרי שהוצג בספר היה שהתאוריה הדתית שגויה מיסודה, כיוון שמיני החיים השונים לא נוצרו יש מאין, אלא התפתחו בהדרגה מצורות חיים קדומות ופשוטות יותר. דארווין קרא לתהליך זה ״אבולוציה״.

לכל אורך ספרו בחן דארווין ממצאים ביולוגיים וגאולוגיים במטרה להסביר את תהליך התהוות המינים והזנים השונים הקיימים בעולם. כאיש המדע החדש והאובייקטיבי (ראו המאמר ברוכים הבאים לעידן המדע), דארווין לא לקח דבר כמובן מעליו וביקש לשכנע את קוראיו תוך עימות ישיר עם צבר הטענות שהועלו נגדו. תורת האבולוציה היוותה מהפכה מחשבתית שהציגה חידושים שקידמו את הידע האנושי במובנים רבים ולצורך מאמר זה נציג שתיים מטענותיה ששימשו כבסיס רעיוני לספנסר ומרקס:

טענה 1: מערכות אורגניות שואפות לשמור על שיווי משקל אקולוגי (הומאוסטזיס) התורם ליציבות המערכת כולה. שיווי המשקל מתבטא בצורה פנימית (בתפקוד המערכות החיוניות של אורגניזם ספציפי) ובצורה חיצונית (ביחסי-הגומלין בין אורגניזמים שונים — סביבה, צמחים ובעלי החיים). שינויים קיצוניים במאזן ההומאוסטטי עשויים להוביל לשינוי בתנאי הקיום וביכולת שרידותם של חלק או כל האורגניזמים במערכת. אורגניזמים שלא מצליחים להתאים עצמם למצב החדש נכחדים.[2]

טענה 2: אורגניזמים שונים מנהלים מלחמת קיום יום-יומית על משאבים מוגבלים. הצלחה קיצונית של קבוצת אורגניזמים אחת משנה את שיווי המשקל האקולוגי הכללי ומובילה לפגיעה באורגניזמים אחרים. הליך זה מתרחש תכופות ומוביל להיווצרות מאזן אקולוגי חדש.[3]

עבור אנשי המאה ה-19 בעולם המערבי, הגישה הדארוויניסטית הציגה חידוש בהבנת יחסי-הגומלין האקולוגיים המתקיימים בטבע שעודד את האנושות לחשוב על הקשר בין האדם לסביבתו.[4] הוגי התקופה הראו ששינויים מזעריים, לכאורה, כמו הכחדת זן זבוב ״פשוט״, יכולים להוביל להשלכות רחבות היקף על המשך קיומם התקין של אורגניזמים אחרים התלויים באותו זבוב כמחולל רבייה (במקרה צמחים) או כמקור מזון (במקרה בעלי חיים). הוגי התקופה אף הוסיפו והראו שההשלכות אינן מסתיימות ביצורים התלויים באופן ישיר בזן שהוכחד, כיוון שפגיעה ביכולת קיומם של צמחים וחיות מסדר ראשון עשויה לגרור פגיעה בצמחים וחיות מסדרים משניים, תוך הגברת האיום על איזון המערכת האקולוגית כולה. לדוגמא, הזבוב עוזר ברביית צמח, עלי הצמח ופירותיו נאכלים על ידי עז, העז מפיצה את הזרעים למחוזות חדשים, הזאב טורף את העז וניזון מבשרה, גללי הזאב ושאריות גוף העז משמשים כדשן לצמחים ומצע גידול לזבובים, וכך הלאה והלאה. ככל ששיווי המשקל בין האורגניזמים מתקיים, שומרת המערכת האקולוגית על יציבות שמאפשרת קיום תקין למכלול האורגניזמים הקיימים בה. אך כאשר שיווי המשקל מתערער, נפגעים אורגניזמים רבים שלא מצליחים להתאקלם למצב החדש.[5]

כעת, הבה נסביר את הקשר בין השיטה הדארוויניסטית לתיאוריות של ספנסר ומרקס וכיצד הן משפיעות על יחסינו לתזונה.

סבתא בישלה דייסה. נתנה לאמא, נתנה לאבא…

הרברט ספנסר – Wikipedia
הרברט ספנסר – Wikipedia

כדי להבין את מהות הפרדיגמה הפונקציונלית יהיה עלינו להתחיל מהסבר שמה. כשספנסר דיבר על פונקציונליזם-סטרוקטורלי הוא טען שיש לבחון את החברה האנושית על בסיס מכלול התפקידים (פונקציות) והמִבְנִים (סטרוקטורות) המקיימים אותה באופן תקין.[6] אורגניזם, כמו הגוף האנושי, מורכב ממיליארדי תאים המחולקים לאיברים ומערכות חיוניות הפועלים בתיאום לקיום הגוף כולו. אם תא יחיד יחדל לתפקד, הוא יוחלף ללא פגיעה בגוף השלם, אבל אם איבר יפגע הדבר עשוי להוביל לפגיעה באיברים אחרים ובגוף השלם בשל התלות ההדדית שקיימת ביניהם. קחו לדוגמא את הכבד. פעילותו התקינה משפיעה על תפקוד מערכת הדם והמערכת המטבולית: הוא אחראי על סינון הדם, מתפקד כמאגר דם לעת חירום, מייצר חלבוני דם, מווסת את רמות הגלוקוז בגוף, מייצר ואוגר שומן, ויטמינים, חומצות אמינו, ברזל וכולסטרול, מסנתז חלבונים, מפריש מיצי מרה ועוד.[7] מרשימה זו ניתן להבין שפגיעה בתפקוד הכבד תוביל לעליה ברמת הרעלנים בגוף, לבעיות בעיכול ובספיגת מזון, ולפגיעה בתפקוד מערכת הדם, שתוביל לפגיעה באספקת חמצן ומזון לגוף כולו. לכל איבר מכלול תפקידים ייחודי שעליו לבצע ופגיעה בתפקודו גוררת פגיעה באיברים שתלויים בו. כיוצא בזה, קל להבין מדוע בעתות מצוקה וחולי הגוף מעדיף לוותר על תאים חולים בודדים למען קיום המערכת כולה. הפרט מוקרב למען הכלל.

החידוש שהציג ספנסר בגישה הפונקציונלית התבטא בהקבלת תפקוד העולם החברתי לתפקוד העולם האורגני. שני עולמות התוכן מורכבים, לדידו, מאיברים ומערכות בעלי תפקידים שונים הפועלים בתיאום במטרה לקדם את רווחת הגוף השלם. הגוף האנושי מורכב ממערכות מורכבות כמו מערכת העצבים, מערכת הדם, מערכת הנשימה, המערכת האנדוקרינית, המערכת המטבולית, מערכת הרבייה ומערכת החיסון; בעוד שפעילות החברה האנושית מבוססת על תפקוד תקין של מערכות מורכבות כגון מערכת המשפט, מערכת הביטחון, מערכת הבריאות, מערכת החינוך והמערכת הכלכלית. פגיעה מהותית בשיווי המשקל המתקיים בין איברי הגוף עשויה להוביל למחלה ועל פי אותה התיאוריה, פגיעה מהותית בשיווי המשקל המתקיים בין מוסדות החברה עשויה להוביל לפגיעה בתפקוד החברה.[8] אם המשטרה לא תתפקד, שיעור הפשיעה יעלה; אם מערכת החינוך לא תתפקד, ידע חדש לא יתגלה ויועבר לדורות הבאים; אם מערכת הרפואה והתברואה לא תתפקד, אנשים ימותו ממחלות פשוטות; אם המערכת הכלכלית לא תתפקד, יתפתח מחסור במוצרי יסוד; ואלו רק דוגמאות פשוטות. לפי הגישה הפונקציונלית, ככל שחברה או אורגניזם מתפתחים, גדלה התלות ההדדית בין כל חלקיהם ולכן כישלון מערכת אחת עשוי לגרור פגיעה בתפקוד המערכות האחרות.[9]

ספנסר המשיך והציג הקבלה בין העולם החברתי וזה האורגני בדברו על היררכיות ניהול. ככול שאורגניזם מתפתח, המערכות הדרושות לקיומו הופכות למורכבות יותר. קחו לדוגמא אורגניזמים חד-תאיים. ייצורים אלה מתנהלים ופועלים בצורה ישירה עם העולם שסביבם ובמקרים רבים אינם מחויבים לשתף פעולה עם אורגניזמים אחרים. ממברנת התא מכניסה חמצן ומזון ומוציאה פסולת, וכל יתר הפעולות הנדרשות לקיומו מתקיימות בתוכו ללא תלות בתאים אחרים. אך מה קורה, כפי שהציג דארווין, כאשר יצור חד-תאי עובר אבולוציה והופך ליצור מורכב בעל מספר תאים או איברים המאופיינים בתלות הדדית? בשלב זה, טוענים הפונקציונליסטים, האורגניזם מפתח מערכת ״ניהול״ מרכזית שאחראית על יחסי-הגומלין בין התאים והאיברים המרכיבים אותו. בבני אדם תפקיד זה נופל על מערכת העצבים שאחראית על מכלול הפעולות המודעות והלא-מודעות המתרחשות בגוף. המוח אוסף מידע על העולם הפנימי והחיצוני ובהתאם לצרכי השעה מאותת לאברי הגוף מתי וכיצד לפעול: מתי להניע את שרירי השלד, מתי להפנות משאבים לעיכול, מתי להגביר את קצב הלב, באיזה קצב לנשום, מתי לשחרר מאגרי גלוקוז מהכבד, כיצד לפעול במקרה סכנה, וכו׳ וכו׳. כמות הפעולות שהמוח מבצע בכל רגע נתון עצומה ולרובה המכריע איננו מודעים, אך בלא פעולת אותו גורם ״מנהל״, מליארדי התאים בגופנו יפעלו בחוסר תיאום ולא נוכל לבצע פעולה פשוטה כמו הזזת אצבע. קהילות אנושיות פועלות, לדעת הפונקציונליסטים, לפי אותו עיקרון. אם אדם חי באי בודד הוא אינו צריך לתאם את מעשיו עם גורמים אחרים. עם זאת, ברגע שהוא חי בקרב אנשים אחרים המצב משתנה ומתפתח צורך להגדיר נהלים לקיום יחסי-גומלין קהילתיים. כשהאוכלוסייה קטנה, ניהול זה מתבצע בקשר ישיר בין החברים וללא צורך מחייב בהנהגה מוגדרת. אך כאשר הקהילה גדלה והופכת מורכבת ומתועשת, חברי הקהילה נאלצים לבחור נציגות (מלך, ממשלה או נבחרי שבט…) שתפקידה לשמור על היציבות החברתית בעזרת מוסדות מקצועיים וניהול מרכזי.[10] המוסדות המקצועיים מדומים לאיברים, הממשלה מדומה למערכת העצבים והחברה כולה מדומה לגוף השלם. כל מוסד אמון על תפקידים ייחודיים והממשלה אמורה לוודא שמכלול יחסי-הגומלין הקהילתיים ינותבו לטובת שמירת שיווי המשקל והיציבות החברתית — גם אם החלטה מסוימת עשויות לפגוע בפרט כלשהו.

מה ששלי, שלי, ומה ששלך, גם שלי

קרל מרקס – Wikipedia
קרל מרקס – Wikipedia

גישת הקונפליקט החברתי היא פרדיגמה סוציולוגית נוספת שביססה את טענותיה על תורת האבולוציה, אך בעוד שהגישה הפונקציונלית התבססה על טיעון שיווי המשקל האקולוגי, גישת הקונפליקט התבססה על טיעון מלחמת המינים.

את הפופולריות שלה צברה גישת הקונפליקט בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר רעיונות מרקסיסטיים הפכו מקובלים בין כותלי האקדמיה. כמו בגישה הפונקציונלית, גם גישת הקונפליקט טענה שקהילות אנושיות מנוהלות על ידי מוסדות שאחראים על תפקוד החברה (מרקס קרא להם ״מִבְנֵי-על״), אולם בניגוד לגישה הפונקציונלית, גישת הקונפליקט סברה, שהנטייה האנושית היא לקדם אינטרסים צרים ולא את טובת החברה בכללותה (לראייה, בחנו את ההסכמים הקואליציוניים בממשלה).

חסידי התיאוריה המרקסיסטית הציגו את יחסי-הגומלין החברתיים כזירת מאבק מתמדת על משאבים מוגבלים. דארווין דיבר על מאבק קיומי בין מינים שונים והמרקסיסטים הרחיבו טענה זו למאבקים בין מעמדות שונים בחברה האנושית. ליתר דיוק, המרקסיסטים הסבירו, שהעולם המודרני התעשייתי מתאפיין במאבק קיומי בין בעלי השליטה על אמצעי הייצור לפועלים; בין יצרנים לצרכנים; בין שולטים לנשלטים.[11]

להבדיל מהגישה הפונקציונלית, שייחלה לשמור על יציבות חברתית, גישת הקונפליקט הציגה עולם של מנצחים ומפסידים. אך בעוד שעולם הספורט דוגל בתחרות הוגנת, חסידי הקונפליקט טענו שהמשחק החברתי מכור מראש, שכן קשרי הון-שלטון[12] משתפים פעולה לקדם את החזקים, תוך פיתוח תודעה כוזבת המשטה בחלשים להמשיך לכלכל ולשמר את החלוקה המעמדית.[13]

לפי התאוריה המרקסיסטית, יחסי הון-שלטון מהווים חלק מובנה מאופן ניהול המדינה התעשייתית-קפיטליסטית. פוליטיקאים זקוקים לממון בעלי האמצעים כדי להיבחר ובעלי האמצעים זקוקים לפוליטיקאים כדי לקדם את האינטרסים שלהם על פני מתחריהם. התאוריה המרקסיסטית גורסת, שבעלי חיים נאבקים ביניהם על אזורי מחייה ומזון, ובאותו אופן אנשים מנסים למקסם את רווחיהם על חשבון אחרים. בשני המקרים, ״המנצחים״ לא מבינים את השלכותיהן רחבות ההיקף של פעולותיהם על שיווי המשקל האקולוגי והחברתי. היצרנים נאבקים ביניהם על חומרי גלם וכספי הצרכנים; הצרכנים נאבקים ביצרנים במטרה להוזיל מחירים; ולבסוף הצרכנים נאבקים ביניהם על מוצרים בהיצע מוגבל. החזקים, במקרה זה, הם בעלי האמצעים השולטים באמצעי הייצור, השיווק והפרסום, ששואפים למכור את מוצריהם ושירותיהם במחיר גבוה ובאופן שייצור בהם תלות, ואילו המפסידים הם הצרכנים הנאלצים לרכוש מוצרים אלה באין חלופות, תוך פגיעה באיכות חייהם.

[לחצו כאן לחלק ב׳]

מקורות:
[1]  דארווין, צ׳ארלס. מוצא המינים. תרגום: שאול אדלר (מוסד ביאליק, ירושלים, 2012).
[2] שם. ע׳ 47-48, 216.
[3] שם. ע׳ 49.
[4] יחסי גומלין בין אורגניזמים (ויקיפדיה): http://goo.gl/Ba5A1L
[5] Spencer, Herbert. Herbert Spencer: Structure, Function and Evolution. Ed. Stanislav Anferski (Michael Joseph, London, 1971). p. 67.
[6] Ibid, p. 40.
[7] הכבד (ויקיפדיה): https://goo.gl/Ku19Xy
[8] Spencer, Herbert. Herbert Spencer: Structure, Function and Evolution. Ed. Stanislav Anferski (Michael Joseph, London, 1971)., pp. 108-112.
[9] Ibid, pp. 91-93.
[10] Ibid, p. 41.
[11] מארכס, קארל. אנגאלס, פרידריך. המאניפסט הקומוניסטי. ערך: מ. דורמן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, ישראל, 1950). ע. 54-55.
[12] קשרי הון-שלטון (ויקיפדיה): http://goo.gl/HtO1NE
[13] תודעה כוזבת (ויקיפדיה): http://goo.gl/iq1Gos
אבולוציה, אורגניזם, הון-שלטון, הרברט ספנסר, יציבות חברתית, כלכלה, מרקסיזם, פוליטיקה, פונקציונליזם, פירמידת התזונה, פרדיגמות, צ׳ארלס דארווין, קונפליקט, קרל מרקס, שיווי משקל, שתדלנות, תזונה
Previous Post
ברוכים הבאים לעידן המדע
Next Post
אתם, לא מחליטים עלי! (חלק ב׳)

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Fill out this field
Fill out this field
Please enter a valid email address.

חשבתם פעם כיצד ומדוע מתהווים עמים? כלומר, רובנו רגילים לחיות במסגרת חברתית, אבל מסגרות אלו בהחלט לא ״קמות פתאום בבוקר״. מה מוביל אנשים עצמאיים להגדיר עצמם ולפעול על פי סממנים משותפים היוצרים זיקת חיים וגורל? ולמי תורמת, בראש ובראשונה, ההזדהות הקבוצתית — לפרט או לקבוצה?

במאמרינו עד כה, בחנו את נושא התזונה הנכונה מנקודת מבטו של הפרט. הצגנו גישות שביקשו לאפיין אתוס חיים אישי שיוביל למימוש מטרותינו בצורה מיטבית — בין אם בעולם הזה או בעולם הבא. אולם, פרט לתועלת אישית, קיימים מניעים נוספים המעודדים אותנו לצרוך תזונה כזאת או אחרת במטרה לקדם, לאו דווקא את טובתנו האישית, כי אם את טובת החברה בכללותה או קבוצות מיעוט בתוכה.

במאמר זה נפליג אל העולם החברתי ונתמקד בפרדיגמות סוציולוגיות. נבחן את הקשר בין: אבולוציה, פוליטיקה, כלכלה ותזונה, ונתהה אם קשר זה משפיע על בחירת תפריטנו היומי. אך לפני שנדבר בעניינים אלה, הבה נתחיל בהגדרת מספר מושגי יסוד.

מדע הסוציולוגיה התפתח כתחום עצמאי בראשית המאה ה-19 במטרה לאפיין את ההתנהגות החברתית האנושית. כמו בכל תחומי החקר האקדמי גם בסוציולוגיה קיימות תיאוריות רבות והיום נתמקד בשתיים: בפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית של הרברט ספנסר ובפרדיגמת הקונפליקט החברתי שהתפתחה ברוחו של קרל מרקס. עבור אלה ששומעים שמות אלה בפעם הראשונה, אציין שמדובר בשתי תיאוריות בעלות בסיס דארוויניסטי שפיתחו הסברים שונים להתנהלות החברה האנושית. וכיוון שהבנת בסיס משותף זה הכרחית להבנת שתי הגישות הבה נתחיל את דיוננו מהצגת תיאורית ההתהוות הדארוויניסטית.

קוף אחרי בן אדם או אדם אחרי קוף?

צ׳ארלס דארווין – Wikipedia
צ׳ארלס דארווין – Wikipedia

ספרו המפורסם של צ׳ארלס דארווין, ״מוצא המינים״[1], ראה אור בשנת 1859, לאחר יותר משני עשורי מחקר וכתיבה. פרסומו יצר המולה בעולם המדע והרוח כיוון שהציג תֵּאוֹרְיַת התהוות חלופית לזו הדתית. המסר העיקרי שהוצג בספר היה שהתאוריה הדתית שגויה מיסודה, כיוון שמיני החיים השונים לא נוצרו יש מאין, אלא התפתחו בהדרגה מצורות חיים קדומות ופשוטות יותר. דארווין קרא לתהליך זה ״אבולוציה״.

לכל אורך ספרו בחן דארווין ממצאים ביולוגיים וגאולוגיים במטרה להסביר את תהליך התהוות המינים והזנים השונים הקיימים בעולם. כאיש המדע החדש והאובייקטיבי (ראו המאמר ברוכים הבאים לעידן המדע), דארווין לא לקח דבר כמובן מעליו וביקש לשכנע את קוראיו תוך עימות ישיר עם צבר הטענות שהועלו נגדו. תורת האבולוציה היוותה מהפכה מחשבתית שהציגה חידושים שקידמו את הידע האנושי במובנים רבים ולצורך מאמר זה נציג שתיים מטענותיה ששימשו כבסיס רעיוני לספנסר ומרקס:

טענה 1: מערכות אורגניות שואפות לשמור על שיווי משקל אקולוגי (הומאוסטזיס) התורם ליציבות המערכת כולה. שיווי המשקל מתבטא בצורה פנימית (בתפקוד המערכות החיוניות של אורגניזם ספציפי) ובצורה חיצונית (ביחסי-הגומלין בין אורגניזמים שונים — סביבה, צמחים ובעלי החיים). שינויים קיצוניים במאזן ההומאוסטטי עשויים להוביל לשינוי בתנאי הקיום וביכולת שרידותם של חלק או כל האורגניזמים במערכת. אורגניזמים שלא מצליחים להתאים עצמם למצב החדש נכחדים.[2]

טענה 2: אורגניזמים שונים מנהלים מלחמת קיום יום-יומית על משאבים מוגבלים. הצלחה קיצונית של קבוצת אורגניזמים אחת משנה את שיווי המשקל האקולוגי הכללי ומובילה לפגיעה באורגניזמים אחרים. הליך זה מתרחש תכופות ומוביל להיווצרות מאזן אקולוגי חדש.[3]

עבור אנשי המאה ה-19 בעולם המערבי, הגישה הדארוויניסטית הציגה חידוש בהבנת יחסי-הגומלין האקולוגיים המתקיימים בטבע שעודד את האנושות לחשוב על הקשר בין האדם לסביבתו.[4] הוגי התקופה הראו ששינויים מזעריים, לכאורה, כמו הכחדת זן זבוב ״פשוט״, יכולים להוביל להשלכות רחבות היקף על המשך קיומם התקין של אורגניזמים אחרים התלויים באותו זבוב כמחולל רבייה (במקרה צמחים) או כמקור מזון (במקרה בעלי חיים). הוגי התקופה אף הוסיפו והראו שההשלכות אינן מסתיימות ביצורים התלויים באופן ישיר בזן שהוכחד, כיוון שפגיעה ביכולת קיומם של צמחים וחיות מסדר ראשון עשויה לגרור פגיעה בצמחים וחיות מסדרים משניים, תוך הגברת האיום על איזון המערכת האקולוגית כולה. לדוגמא, הזבוב עוזר ברביית צמח, עלי הצמח ופירותיו נאכלים על ידי עז, העז מפיצה את הזרעים למחוזות חדשים, הזאב טורף את העז וניזון מבשרה, גללי הזאב ושאריות גוף העז משמשים כדשן לצמחים ומצע גידול לזבובים, וכך הלאה והלאה. ככל ששיווי המשקל בין האורגניזמים מתקיים, שומרת המערכת האקולוגית על יציבות שמאפשרת קיום תקין למכלול האורגניזמים הקיימים בה. אך כאשר שיווי המשקל מתערער, נפגעים אורגניזמים רבים שלא מצליחים להתאקלם למצב החדש.[5]

כעת, הבה נסביר את הקשר בין השיטה הדארוויניסטית לתיאוריות של ספנסר ומרקס וכיצד הן משפיעות על יחסינו לתזונה.

סבתא בישלה דייסה. נתנה לאמא, נתנה לאבא…

הרברט ספנסר – Wikipedia
הרברט ספנסר – Wikipedia

כדי להבין את מהות הפרדיגמה הפונקציונלית יהיה עלינו להתחיל מהסבר שמה. כשספנסר דיבר על פונקציונליזם-סטרוקטורלי הוא טען שיש לבחון את החברה האנושית על בסיס מכלול התפקידים (פונקציות) והמִבְנִים (סטרוקטורות) המקיימים אותה באופן תקין.[6] אורגניזם, כמו הגוף האנושי, מורכב ממיליארדי תאים המחולקים לאיברים ומערכות חיוניות הפועלים בתיאום לקיום הגוף כולו. אם תא יחיד יחדל לתפקד, הוא יוחלף ללא פגיעה בגוף השלם, אבל אם איבר יפגע הדבר עשוי להוביל לפגיעה באיברים אחרים ובגוף השלם בשל התלות ההדדית שקיימת ביניהם. קחו לדוגמא את הכבד. פעילותו התקינה משפיעה על תפקוד מערכת הדם והמערכת המטבולית: הוא אחראי על סינון הדם, מתפקד כמאגר דם לעת חירום, מייצר חלבוני דם, מווסת את רמות הגלוקוז בגוף, מייצר ואוגר שומן, ויטמינים, חומצות אמינו, ברזל וכולסטרול, מסנתז חלבונים, מפריש מיצי מרה ועוד.[7] מרשימה זו ניתן להבין שפגיעה בתפקוד הכבד תוביל לעליה ברמת הרעלנים בגוף, לבעיות בעיכול ובספיגת מזון, ולפגיעה בתפקוד מערכת הדם, שתוביל לפגיעה באספקת חמצן ומזון לגוף כולו. לכל איבר מכלול תפקידים ייחודי שעליו לבצע ופגיעה בתפקודו גוררת פגיעה באיברים שתלויים בו. כיוצא בזה, קל להבין מדוע בעתות מצוקה וחולי הגוף מעדיף לוותר על תאים חולים בודדים למען קיום המערכת כולה. הפרט מוקרב למען הכלל.

החידוש שהציג ספנסר בגישה הפונקציונלית התבטא בהקבלת תפקוד העולם החברתי לתפקוד העולם האורגני. שני עולמות התוכן מורכבים, לדידו, מאיברים ומערכות בעלי תפקידים שונים הפועלים בתיאום במטרה לקדם את רווחת הגוף השלם. הגוף האנושי מורכב ממערכות מורכבות כמו מערכת העצבים, מערכת הדם, מערכת הנשימה, המערכת האנדוקרינית, המערכת המטבולית, מערכת הרבייה ומערכת החיסון; בעוד שפעילות החברה האנושית מבוססת על תפקוד תקין של מערכות מורכבות כגון מערכת המשפט, מערכת הביטחון, מערכת הבריאות, מערכת החינוך והמערכת הכלכלית. פגיעה מהותית בשיווי המשקל המתקיים בין איברי הגוף עשויה להוביל למחלה ועל פי אותה התיאוריה, פגיעה מהותית בשיווי המשקל המתקיים בין מוסדות החברה עשויה להוביל לפגיעה בתפקוד החברה.[8] אם המשטרה לא תתפקד, שיעור הפשיעה יעלה; אם מערכת החינוך לא תתפקד, ידע חדש לא יתגלה ויועבר לדורות הבאים; אם מערכת הרפואה והתברואה לא תתפקד, אנשים ימותו ממחלות פשוטות; אם המערכת הכלכלית לא תתפקד, יתפתח מחסור במוצרי יסוד; ואלו רק דוגמאות פשוטות. לפי הגישה הפונקציונלית, ככל שחברה או אורגניזם מתפתחים, גדלה התלות ההדדית בין כל חלקיהם ולכן כישלון מערכת אחת עשוי לגרור פגיעה בתפקוד המערכות האחרות.[9]

ספנסר המשיך והציג הקבלה בין העולם החברתי וזה האורגני בדברו על היררכיות ניהול. ככול שאורגניזם מתפתח, המערכות הדרושות לקיומו הופכות למורכבות יותר. קחו לדוגמא אורגניזמים חד-תאיים. ייצורים אלה מתנהלים ופועלים בצורה ישירה עם העולם שסביבם ובמקרים רבים אינם מחויבים לשתף פעולה עם אורגניזמים אחרים. ממברנת התא מכניסה חמצן ומזון ומוציאה פסולת, וכל יתר הפעולות הנדרשות לקיומו מתקיימות בתוכו ללא תלות בתאים אחרים. אך מה קורה, כפי שהציג דארווין, כאשר יצור חד-תאי עובר אבולוציה והופך ליצור מורכב בעל מספר תאים או איברים המאופיינים בתלות הדדית? בשלב זה, טוענים הפונקציונליסטים, האורגניזם מפתח מערכת ״ניהול״ מרכזית שאחראית על יחסי-הגומלין בין התאים והאיברים המרכיבים אותו. בבני אדם תפקיד זה נופל על מערכת העצבים שאחראית על מכלול הפעולות המודעות והלא-מודעות המתרחשות בגוף. המוח אוסף מידע על העולם הפנימי והחיצוני ובהתאם לצרכי השעה מאותת לאברי הגוף מתי וכיצד לפעול: מתי להניע את שרירי השלד, מתי להפנות משאבים לעיכול, מתי להגביר את קצב הלב, באיזה קצב לנשום, מתי לשחרר מאגרי גלוקוז מהכבד, כיצד לפעול במקרה סכנה, וכו׳ וכו׳. כמות הפעולות שהמוח מבצע בכל רגע נתון עצומה ולרובה המכריע איננו מודעים, אך בלא פעולת אותו גורם ״מנהל״, מליארדי התאים בגופנו יפעלו בחוסר תיאום ולא נוכל לבצע פעולה פשוטה כמו הזזת אצבע. קהילות אנושיות פועלות, לדעת הפונקציונליסטים, לפי אותו עיקרון. אם אדם חי באי בודד הוא אינו צריך לתאם את מעשיו עם גורמים אחרים. עם זאת, ברגע שהוא חי בקרב אנשים אחרים המצב משתנה ומתפתח צורך להגדיר נהלים לקיום יחסי-גומלין קהילתיים. כשהאוכלוסייה קטנה, ניהול זה מתבצע בקשר ישיר בין החברים וללא צורך מחייב בהנהגה מוגדרת. אך כאשר הקהילה גדלה והופכת מורכבת ומתועשת, חברי הקהילה נאלצים לבחור נציגות (מלך, ממשלה או נבחרי שבט…) שתפקידה לשמור על היציבות החברתית בעזרת מוסדות מקצועיים וניהול מרכזי.[10] המוסדות המקצועיים מדומים לאיברים, הממשלה מדומה למערכת העצבים והחברה כולה מדומה לגוף השלם. כל מוסד אמון על תפקידים ייחודיים והממשלה אמורה לוודא שמכלול יחסי-הגומלין הקהילתיים ינותבו לטובת שמירת שיווי המשקל והיציבות החברתית — גם אם החלטה מסוימת עשויות לפגוע בפרט כלשהו.

מה ששלי, שלי, ומה ששלך, גם שלי

קרל מרקס – Wikipedia
קרל מרקס – Wikipedia

גישת הקונפליקט החברתי היא פרדיגמה סוציולוגית נוספת שביססה את טענותיה על תורת האבולוציה, אך בעוד שהגישה הפונקציונלית התבססה על טיעון שיווי המשקל האקולוגי, גישת הקונפליקט התבססה על טיעון מלחמת המינים.

את הפופולריות שלה צברה גישת הקונפליקט בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר רעיונות מרקסיסטיים הפכו מקובלים בין כותלי האקדמיה. כמו בגישה הפונקציונלית, גם גישת הקונפליקט טענה שקהילות אנושיות מנוהלות על ידי מוסדות שאחראים על תפקוד החברה (מרקס קרא להם ״מִבְנֵי-על״), אולם בניגוד לגישה הפונקציונלית, גישת הקונפליקט סברה, שהנטייה האנושית היא לקדם אינטרסים צרים ולא את טובת החברה בכללותה (לראייה, בחנו את ההסכמים הקואליציוניים בממשלה).

חסידי התיאוריה המרקסיסטית הציגו את יחסי-הגומלין החברתיים כזירת מאבק מתמדת על משאבים מוגבלים. דארווין דיבר על מאבק קיומי בין מינים שונים והמרקסיסטים הרחיבו טענה זו למאבקים בין מעמדות שונים בחברה האנושית. ליתר דיוק, המרקסיסטים הסבירו, שהעולם המודרני התעשייתי מתאפיין במאבק קיומי בין בעלי השליטה על אמצעי הייצור לפועלים; בין יצרנים לצרכנים; בין שולטים לנשלטים.[11]

להבדיל מהגישה הפונקציונלית, שייחלה לשמור על יציבות חברתית, גישת הקונפליקט הציגה עולם של מנצחים ומפסידים. אך בעוד שעולם הספורט דוגל בתחרות הוגנת, חסידי הקונפליקט טענו שהמשחק החברתי מכור מראש, שכן קשרי הון-שלטון[12] משתפים פעולה לקדם את החזקים, תוך פיתוח תודעה כוזבת המשטה בחלשים להמשיך לכלכל ולשמר את החלוקה המעמדית.[13]

לפי התאוריה המרקסיסטית, יחסי הון-שלטון מהווים חלק מובנה מאופן ניהול המדינה התעשייתית-קפיטליסטית. פוליטיקאים זקוקים לממון בעלי האמצעים כדי להיבחר ובעלי האמצעים זקוקים לפוליטיקאים כדי לקדם את האינטרסים שלהם על פני מתחריהם. התאוריה המרקסיסטית גורסת, שבעלי חיים נאבקים ביניהם על אזורי מחייה ומזון, ובאותו אופן אנשים מנסים למקסם את רווחיהם על חשבון אחרים. בשני המקרים, ״המנצחים״ לא מבינים את השלכותיהן רחבות ההיקף של פעולותיהם על שיווי המשקל האקולוגי והחברתי. היצרנים נאבקים ביניהם על חומרי גלם וכספי הצרכנים; הצרכנים נאבקים ביצרנים במטרה להוזיל מחירים; ולבסוף הצרכנים נאבקים ביניהם על מוצרים בהיצע מוגבל. החזקים, במקרה זה, הם בעלי האמצעים השולטים באמצעי הייצור, השיווק והפרסום, ששואפים למכור את מוצריהם ושירותיהם במחיר גבוה ובאופן שייצור בהם תלות, ואילו המפסידים הם הצרכנים הנאלצים לרכוש מוצרים אלה באין חלופות, תוך פגיעה באיכות חייהם.

[לחצו כאן לחלק ב׳]

מקורות:
[1]  דארווין, צ׳ארלס. מוצא המינים. תרגום: שאול אדלר (מוסד ביאליק, ירושלים, 2012).
[2] שם. ע׳ 47-48, 216.
[3] שם. ע׳ 49.
[4] יחסי גומלין בין אורגניזמים (ויקיפדיה): http://goo.gl/Ba5A1L
[5] Spencer, Herbert. Herbert Spencer: Structure, Function and Evolution. Ed. Stanislav Anferski (Michael Joseph, London, 1971). p. 67.
[6] Ibid, p. 40.
[7] הכבד (ויקיפדיה): https://goo.gl/Ku19Xy
[8] Spencer, Herbert. Herbert Spencer: Structure, Function and Evolution. Ed. Stanislav Anferski (Michael Joseph, London, 1971)., pp. 108-112.
[9] Ibid, pp. 91-93.
[10] Ibid, p. 41.
[11] מארכס, קארל. אנגאלס, פרידריך. המאניפסט הקומוניסטי. ערך: מ. דורמן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, ישראל, 1950). ע. 54-55.
[12] קשרי הון-שלטון (ויקיפדיה): http://goo.gl/HtO1NE
[13] תודעה כוזבת (ויקיפדיה): http://goo.gl/iq1Gos

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Fill out this field
Fill out this field
Please enter a valid email address.